שחקן כדורגל מוכשר שעוסק בכדורגל, צריך להיות מסוגל ראשית לשלוט בכדור, ולעבור לא רק את עצמו אלא גם שחקנים הכדור אינו נאמן לשחקן, הוא תמיד יברח והשחקן יצטרך ללמוד להשתלט עליו. אם ברצונך להפוך לשחקן כדורגל, תצטרך ללמוד כיצד לשלוט בכדור, גם אם זה קשה. שליטה בכדור היא לא קסם. פשוט צריך להתאמן ולהתאמן ולהשקיע באימון.
ישנן מיומנויות ספציפיות רבות שנדרשות לשליטה בכדור, ואף אחד לא יכול ללמוד את כולם בבת אחת. חשוב להקשיב למאמן שלך, הוא יודע המון הוא ילמד אותך כיצד להיות מהיר וזריז יותר, מיומנות כדורגל ושמירה על כושר. המאמן ילמד אותך כיצד לעבור שחקנים בשיטות מיוחדות שלו ולא רק בשיטות הידועות.

עוד מיומנות מיוחדת היא ללמוד להעביר כדור בין הרגליים בצורה מהירה ורגועה מיומנות זאת נקראת "העברת רגליים" מיומנות זאת תעזור לבלבול השחקן. מהלך המיומנות הוא לעמוד מול שחקן של הקבוצה הנגדית, לקחת את רגל ימין, לעשות תנועה של בעיטה ומיד למסור לרגל שמאל.

"מספריים" הוא עוד תרגיל העברה מזויף אתה יכול להשתמש בן מול מגן הנמצא ישירות מולך, אם כן חשוב לשמור שלא קרוב מדי. תוך כדי תנועה ישירה אליו אתה צריך להניף את הרגל מעלה על פני הכדור, המגן חושב שזה הכיוון של המהלך שלך, אבל כאשר הרגל העומדת הקרקע, רגל אחרת מכוונת את הכדור למגן בכיוון ההפוך. זה נקרא "מספריים" מיומנות זאת מזכירה במקצת את  "העברת רגליים"

מיומנות כדורגל מתקדמת יותר נקראת "קרח". אתם מאפשרים לכדור להגיע לשחקן ולבסוף אתם מזיזים את הכדור אחורה לשחקן שמאחוריכם, אבל במקום למסור את הכדור קדימה, השחקן מעביר את הכדור אחורה, באמצעות עקב הרגל השנייה, אתה לוקח את הרגל השנייה (לאחור) ומוסר אחורה את הכדור אל השחקן שמאחוריך. זה יהיה בעל השפעה של "הקפאה" של המגן לרגע, והרגע  מספק לך זמן כוח על מנת לחלוף במהירות על פניו. מיומנות זו צריכה להתבצע במהירות, עם התפרצות פתאומית של מהירות בכדי להעביר את הכדור למאחוריך.

הפסיכולוג ההתפתחותי לורנס קוהלברג המשיך ופיתח את תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית  של פיאז'ה בנסיון למצוא התפתחות אוניברסלית של מוסריות.
הנחות היסוד שעליהן השתית קוהלברג את התיאוריה שלו היו דומות להנחות היסוד של פיאז'ה.
לפי קוהלברג, אדם מתפתח בעקבות יחסי גומלין עם סביבתו וישנה קפיצת מדרגה בין כל שלב לשלב אחר, והמוסריות שמתפתחת אצל האדם אינה שונה מכך.

לפי קוהלברג ישנם 3 רמות של מוסריות, כאשר בכל רמה ישנם שני שלבים.

• מוסריות קדם קונבנציונאלית
  ברמה הזו תפיסת המוסר  של הילדים(לפי קוהלברג מדובר בילדים עד גיל 10-11 בלבד) מושפעת בעיקר מפרסים או עונשים שנתנים להם על ידי המבוגרים, התפיסה הזו אנוכית ומבוססת על מאורעות חיצוניים.
  • ציות ועונש: בשלב זה תפיסת המוסר נובעת מרצון להמנע מעונש, המנעות מהסתבכות בצרות וכד'.
  • בשלב הזה תפיסת המוסר נובעת מרצון לקבל תגמולים, פעולה "מוסרית" הינה פעולה שעוזרת לספק את הצרכים האנוכיים של הילד.
• מוסריות קונבנציונאלית
  ברמה זו אשר מאפיינת את גיל הנעורים, המוסריות מתבססת בעיקר על מוסכמות חברתיות ושימור סדר חברתי קיים.
  • להיות ילד טוב- בשלב הזה מטרת ההתנהגות של הילד היא שיחשבו עליו טובות ויקבל אישור מאחרים. עזרה לזולת וביצוע מעשים הנחשבים מוסריים נובע מרצון להתפס כילד טוב.
  • שימור הסדר החברתי- בשלב זה מתפתחים רעיונות של אחריות אישית וכבוד לסמכות. דברים נתפסים כמוסריים על ידי הילד במידה והם שומרים על הסדר החברתי הקיים(ציות לחוק, מילוי חובות וכד').
• מוסריות בתר קונבנציונאלית
  רמה זו מאפיינת את גיל הבגרות, לאחר סיום גיל ההתבגרות.
  • בשלב הראשון של הרמה הזו, המוסר נתפס כחוזה חברתי שיש לקיים אותו, ושמטרתו טובת הכלל והמנעות מפגיעה בזכויות אחרים.
  • בשלב הגבוה יותר ברמה הזו, והאחרון, המוסריות האנושית נתפסת כמעל החוקים והכללים אשר הוגדרו בחברה, אלא כעל מצפון פרטי וכללים מוסריים אוניברסליים שחלים ויש לקיימים, גם אם החברה לא תומכת בהם.

לפי קוהלברג רוב הגברים מגיעים לרמה השניה ולשלב הרביעי, ואילו רוב הנשים מגיעות לרמה השניה ולשלב השלישי.
כתוצאה מממצא זה, ביקרו את קולברג מספר אנשים.
חוקרת בשם גיליגן טענה שמסקנותיו של קולברג אינן נכונות, ושהתפיסה המוסרית של נשים פשוט שונה מזו של הגברים.
לפי גיליגן התפיסה המוסרית של גברים קשורה בזכויות וחוקים, ואילו של נשים באחריות ובקשרים אנושיים.
גיליגן הציעה מודל שונה להתפתחות המוסריות של נשים, שלדבריה מראות יותר איכפתיות והתחשבות בזולת.
גיליגן השתמשה באותם רמות של קולברג, ועם זאת לא חילקה כל רמה לשלבים:

• מוסריות קדם קונבנציונאלית: האישה בעיקר דואגת לעצמה ולהשרדות שלה, ומקבלת החלטות שיתרמו לה באופן אישי..
• מוסרית קונבנציונאלית: האישה עוברת לקבל החלטות ע"פ דאגה לזולת.
• מוסריות בתר-קונבנציונאלית: ברמה זו, העצמי והסביבה נתפסים אצל האישה כתלויים זה בזה וכמקיימים יחסי גומלין הדדיים, וברמה זו האישה מנסה לאזן בין הצרכים השונים של עצמה והסביבה.

התיאוריה של גיליגן התקבלה בהתלהבות רבה, חרף זאת הוטחו בה כמה ביקורות.
קולברג טען שהמחקר של גיליגן בודק דבר שונה משמחקרו בדק ולכן נמצאו סתירות בין המחקר שלו לשלה, שגרם לה לפתח את התיאוריה האלטרנטיבית.
טענה אחרת, של הפסיכולוגית טרוויס היא שאין קול מוסרי הן לנשים והן לגברים, אלא שלכל אחד יש קול מוסרי משלו.

דיסוננס קוגניטיבי הוא מושג בפסיכולוגיה החברתית שמתאר כיצד עמדותיו של האדם משתנות כאשר הן עומדות בסוג של סתירה או קונפליקט פנימי בינן לבין עצמן או בינן לבין התנהגותו.
לתיאוריה 3 הנחות יסוד, 3 דרכים לקבוע את עוצמת הדיסוננס ו3 דרכים להפחית את הדיסוננס לכן מכונה לעיתים תיאוריית 3 3 3.

שלושת הנחות היסוד של התיאוריה הן:

1. לאדם יש מניע רציונלי לשמור על עמדותיו והתנהגותו עקיבים, משמע שלא יתנגשו אחד בשני ולמנוע פרדוקסים וסתירות בניהם.
2. אי עקיבות בין העמדות או ההתנהגות גורמת לתחושה לא נעימה של עירור פיזיולוגי(תחושת מתח), והאדם חש בצורך להפחית את הדיסוננס.
3. רצונו של האדם לשמור על עקיבות קוגניטיבית עלול לגרום לו לנהוג בצורה לא רציונלית ולא תועלתית, מקרה ג'ונסטאון למשל.

שלושת הדברים שקובעים את עוצמת הדיסוננס הם:

1. חשיבות הנושא לאדם ומידת המעורבות שלו בנושא הזה.
2. כמות הקוגניציות ועוצמת הקוגניציות שמעורבות בעניין בו התעורר הדיסוננס, יותר קוגניציות יגבירו את הדיסוננס ופחות קוגניציות שמעורבות יפחיתו את הדיסוננס.
3. כמות הקוגניציות משככות הדיסוננס. ככל שישנן יותר קוגניציות משככות כך הדיסוננס יפחת.

כמו כן, ישנן שלושה דרכים להתמודד עם דיסוננס קוגניטיבי, מלבד שינו ההתנהגות שהוא הפתרון הקשה ביותר ובד"כ לא הפתרון שנלקח:

1. הפחתת החשיבות של נושא הדיסוננס הקוגניטיבי או הקטנת המעורבות שיש לאדם בתוך הנושא(למשל חייל המצוי בשטחים ומרגיש שפועל בניגוד למצפונו, יכול להקטין את מידת המוערבות שלו בעניין ע"י התייחסות לפוליטיקה כמשהו לא רלוונטי עבורו).
2. שינוי הקוגניציה מעוררת הדיסוננס(למשל אותו חייל יכול להפסיק להתייחס לעצמו כאל "פושע מלחמה", ולומר שהוא בעצם פועל בצור הטובה.)
3. הוספה של קוגניציות משכחות דיסוננס, למשל אותו חייל יכול לומר לעצמו "אני רק מציית לפקודות".

נעשו מספר ניסויים שבדקו את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, כך למשל אדם ששולם לו כסף בתמורה שיגיד שניסוי משעמם שנערך הוא מעניין לאדם אחר חשב את הניסוי למשעמם, לעומת אדם שקיבל תמורה קטנה יותר ואמר לאדם אחר שהניסוי מעניין דיווח על הניסוי כמעניין יותר.

ישנן מספר חילוקי דעות ותיאוריות חלופיות לדיסוננס קוגניטיבי, למשל תיאוריית התפיסה העצמית של בם, אבל נראה כי תיאוריה זו בהחלט תרמה להבנה של פעילות של קבוצות מסויימות כגון כתות.