עישון ידוע כגורם הרבה מחלות ואפילו סרטן. זהו אחד הגורמים הראשיים שגורמים למוות בכל רחבי העולם. ועדיין, אנשים מעשנים סיגריות על בסיס יומי, ויותר צעירים מתחילים לעשן סיגריות. העישון הורג, את זה כל אחד יודע. אז, הנה כמה דרכים שיעזרו לך להיגמל מעישון. ניתן לצמצם את מספר הסיגריות שאתה מעשן ביום. המון אנשים ינסו להחזיק כמה שיותר זמן ללא עישון בכלל, אבל העניין הוא, שככול שאתה מנסה להתנגד לעישון, גופך יפצה על האובדן בכמות יותר גדולה של סיגריות.

לכן, חשוב להפחית במספר הסיגריות, בשביל למנוע עישון לגמרי. עד שבסופו של דבר תוכל לעשן סיגריה ליום ותיגמל מהעישון. המון אנשים מנסים לא לעשן סיגריה בבוקר. הם מנסים לא לעשן בכל מהלכו של הבוקר, כך שיוכלו לעבור את מהלך העבודה ללא עישון. למרות שזה יכול להיות טכניקה טובה להפחתת הסיגריות ביום, זה עדיין תלוי בכמה שאתה נחוש. למעשה, עדיף לנסות לעכב את העישון בכל רגע. נסו לעכב את העישון עד שתגיעו למצב שבו לא תוכלו לעשן כמו העבודה או במהלך השינה. נסה לנסות את זה על בסיס שבועי וראה מה קורה.

אם יש לך חבר שמנסה להיגמל מעישון כמוך, תבקש עזרה, זה כמו חבר לאימונים, שיתמוך בך במהלך התקופה ותעברו זאת יחד. שניכם או אפילו שלושתכם תעבירו את הזמן ללא עישון ביחד ותוכלו לתמוך אחד בשני ברגע חולשה. כל מה שאתה צריך הוא קבוצה תומכת וכוח רצון. לאחר שתחליט שברצונך להיגמל מעישון, תצטרך לחכות ולחכות עד שתיגמל מהעישון לתמיד.

אתה תמיד תיתקל במכשולים במהלך הדרך כמו בשביל אבנים, אתה תיתקל במכשולים אבל בסופו של דבר תעבור אותם. כעת, תחשוב כיצד תעביר את הרצון שלך לעשן בכל מצב. כאשר תקנה חפיסה שלמה של סיגריות, אתה תדע שתצטרך לסיים את כולה. נסה לרכוש סיגריות בודדות במקום כל החבילה. אם תקנה רק כמה סיגריות בודדות, לא תרגיש רצון לגמור את כל החפיסה. קשה מאוד להיגמל מעישון. ההחלטה להפסיק לעשן קשה אפילו יותר, אבל עכשיו שהחלטת, אתה תעמוד מול המון מכשולים ובעיות שיגרמו לך לרצות לחזור לעשן, אבל עם קצת נחישות ורצון אתה תעבור את זה.

הפסיכולוג ההתפתחותי לורנס קוהלברג המשיך ופיתח את תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית  של פיאז'ה בנסיון למצוא התפתחות אוניברסלית של מוסריות.
הנחות היסוד שעליהן השתית קוהלברג את התיאוריה שלו היו דומות להנחות היסוד של פיאז'ה.
לפי קוהלברג, אדם מתפתח בעקבות יחסי גומלין עם סביבתו וישנה קפיצת מדרגה בין כל שלב לשלב אחר, והמוסריות שמתפתחת אצל האדם אינה שונה מכך.

לפי קוהלברג ישנם 3 רמות של מוסריות, כאשר בכל רמה ישנם שני שלבים.

• מוסריות קדם קונבנציונאלית
  ברמה הזו תפיסת המוסר  של הילדים(לפי קוהלברג מדובר בילדים עד גיל 10-11 בלבד) מושפעת בעיקר מפרסים או עונשים שנתנים להם על ידי המבוגרים, התפיסה הזו אנוכית ומבוססת על מאורעות חיצוניים.
  • ציות ועונש: בשלב זה תפיסת המוסר נובעת מרצון להמנע מעונש, המנעות מהסתבכות בצרות וכד'.
  • בשלב הזה תפיסת המוסר נובעת מרצון לקבל תגמולים, פעולה "מוסרית" הינה פעולה שעוזרת לספק את הצרכים האנוכיים של הילד.
• מוסריות קונבנציונאלית
  ברמה זו אשר מאפיינת את גיל הנעורים, המוסריות מתבססת בעיקר על מוסכמות חברתיות ושימור סדר חברתי קיים.
  • להיות ילד טוב- בשלב הזה מטרת ההתנהגות של הילד היא שיחשבו עליו טובות ויקבל אישור מאחרים. עזרה לזולת וביצוע מעשים הנחשבים מוסריים נובע מרצון להתפס כילד טוב.
  • שימור הסדר החברתי- בשלב זה מתפתחים רעיונות של אחריות אישית וכבוד לסמכות. דברים נתפסים כמוסריים על ידי הילד במידה והם שומרים על הסדר החברתי הקיים(ציות לחוק, מילוי חובות וכד').
• מוסריות בתר קונבנציונאלית
  רמה זו מאפיינת את גיל הבגרות, לאחר סיום גיל ההתבגרות.
  • בשלב הראשון של הרמה הזו, המוסר נתפס כחוזה חברתי שיש לקיים אותו, ושמטרתו טובת הכלל והמנעות מפגיעה בזכויות אחרים.
  • בשלב הגבוה יותר ברמה הזו, והאחרון, המוסריות האנושית נתפסת כמעל החוקים והכללים אשר הוגדרו בחברה, אלא כעל מצפון פרטי וכללים מוסריים אוניברסליים שחלים ויש לקיימים, גם אם החברה לא תומכת בהם.

לפי קוהלברג רוב הגברים מגיעים לרמה השניה ולשלב הרביעי, ואילו רוב הנשים מגיעות לרמה השניה ולשלב השלישי.
כתוצאה מממצא זה, ביקרו את קולברג מספר אנשים.
חוקרת בשם גיליגן טענה שמסקנותיו של קולברג אינן נכונות, ושהתפיסה המוסרית של נשים פשוט שונה מזו של הגברים.
לפי גיליגן התפיסה המוסרית של גברים קשורה בזכויות וחוקים, ואילו של נשים באחריות ובקשרים אנושיים.
גיליגן הציעה מודל שונה להתפתחות המוסריות של נשים, שלדבריה מראות יותר איכפתיות והתחשבות בזולת.
גיליגן השתמשה באותם רמות של קולברג, ועם זאת לא חילקה כל רמה לשלבים:

• מוסריות קדם קונבנציונאלית: האישה בעיקר דואגת לעצמה ולהשרדות שלה, ומקבלת החלטות שיתרמו לה באופן אישי..
• מוסרית קונבנציונאלית: האישה עוברת לקבל החלטות ע"פ דאגה לזולת.
• מוסריות בתר-קונבנציונאלית: ברמה זו, העצמי והסביבה נתפסים אצל האישה כתלויים זה בזה וכמקיימים יחסי גומלין הדדיים, וברמה זו האישה מנסה לאזן בין הצרכים השונים של עצמה והסביבה.

התיאוריה של גיליגן התקבלה בהתלהבות רבה, חרף זאת הוטחו בה כמה ביקורות.
קולברג טען שהמחקר של גיליגן בודק דבר שונה משמחקרו בדק ולכן נמצאו סתירות בין המחקר שלו לשלה, שגרם לה לפתח את התיאוריה האלטרנטיבית.
טענה אחרת, של הפסיכולוגית טרוויס היא שאין קול מוסרי הן לנשים והן לגברים, אלא שלכל אחד יש קול מוסרי משלו.

דיסוננס קוגניטיבי הוא מושג בפסיכולוגיה החברתית שמתאר כיצד עמדותיו של האדם משתנות כאשר הן עומדות בסוג של סתירה או קונפליקט פנימי בינן לבין עצמן או בינן לבין התנהגותו.
לתיאוריה 3 הנחות יסוד, 3 דרכים לקבוע את עוצמת הדיסוננס ו3 דרכים להפחית את הדיסוננס לכן מכונה לעיתים תיאוריית 3 3 3.

שלושת הנחות היסוד של התיאוריה הן:

1. לאדם יש מניע רציונלי לשמור על עמדותיו והתנהגותו עקיבים, משמע שלא יתנגשו אחד בשני ולמנוע פרדוקסים וסתירות בניהם.
2. אי עקיבות בין העמדות או ההתנהגות גורמת לתחושה לא נעימה של עירור פיזיולוגי(תחושת מתח), והאדם חש בצורך להפחית את הדיסוננס.
3. רצונו של האדם לשמור על עקיבות קוגניטיבית עלול לגרום לו לנהוג בצורה לא רציונלית ולא תועלתית, מקרה ג'ונסטאון למשל.

שלושת הדברים שקובעים את עוצמת הדיסוננס הם:

1. חשיבות הנושא לאדם ומידת המעורבות שלו בנושא הזה.
2. כמות הקוגניציות ועוצמת הקוגניציות שמעורבות בעניין בו התעורר הדיסוננס, יותר קוגניציות יגבירו את הדיסוננס ופחות קוגניציות שמעורבות יפחיתו את הדיסוננס.
3. כמות הקוגניציות משככות הדיסוננס. ככל שישנן יותר קוגניציות משככות כך הדיסוננס יפחת.

כמו כן, ישנן שלושה דרכים להתמודד עם דיסוננס קוגניטיבי, מלבד שינו ההתנהגות שהוא הפתרון הקשה ביותר ובד"כ לא הפתרון שנלקח:

1. הפחתת החשיבות של נושא הדיסוננס הקוגניטיבי או הקטנת המעורבות שיש לאדם בתוך הנושא(למשל חייל המצוי בשטחים ומרגיש שפועל בניגוד למצפונו, יכול להקטין את מידת המוערבות שלו בעניין ע"י התייחסות לפוליטיקה כמשהו לא רלוונטי עבורו).
2. שינוי הקוגניציה מעוררת הדיסוננס(למשל אותו חייל יכול להפסיק להתייחס לעצמו כאל "פושע מלחמה", ולומר שהוא בעצם פועל בצור הטובה.)
3. הוספה של קוגניציות משכחות דיסוננס, למשל אותו חייל יכול לומר לעצמו "אני רק מציית לפקודות".

נעשו מספר ניסויים שבדקו את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, כך למשל אדם ששולם לו כסף בתמורה שיגיד שניסוי משעמם שנערך הוא מעניין לאדם אחר חשב את הניסוי למשעמם, לעומת אדם שקיבל תמורה קטנה יותר ואמר לאדם אחר שהניסוי מעניין דיווח על הניסוי כמעניין יותר.

ישנן מספר חילוקי דעות ותיאוריות חלופיות לדיסוננס קוגניטיבי, למשל תיאוריית התפיסה העצמית של בם, אבל נראה כי תיאוריה זו בהחלט תרמה להבנה של פעילות של קבוצות מסויימות כגון כתות.